פסק-דין בתיק ת"א 22017-07-09

1.         הנפגע(להלן - הניזוק), יליד 19.8.63, נפגע בתאונת עבודה (להלן - התאונה) ביום 30.7.02. בגין פגיעתו קבעו הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי נכות רפואית קבועה בשיעור של 42.4 אחוזים, ולאחר שימוש בתקנה 15 שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956  הועמדה הנכות, לצורך חישוב התגמולים, על 53 אחוזים. לאור זה, משלם לו המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), תגמולים בסכום כולל של 3,394,201 ש"ח ליום הגשת תביעת השיבוב הנוכחית - 29.7.09.

המוסד חוזר בתביעת ההשבה אל הנתבעת כימאגיס בע"מ (להלן - כימאגיס או הנתבעת), ואל מבטחתה, חברת הביטוח הראל.

2.         תביעתו של הניזוק לפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה התבררה בבית משפט השלום בתל אביב, בת"א 57699/04. היא הוגשה נגד הנתבעת, שמצידה הגישה הודעת צד ג' נגד מעבידתו של הניזוק בעת אירוע התאונה, חברה בשם מיל מוצרים טכניים בע"מ, העוסקת בייצור מגופים לתעשייה. בתחשיב הנזק שהגיש הניזוק בתביעתו, הוא העריך את הנזק כולו בסכום של 4,454,390 ש"ח, ליום 23.6.05. כמו כן הוגשה באותו תיק הערכה אקטוארית לפיה עמדו תגמולי המוסד על סכום של 1,923,086  ש"ח, ליום 31.8.05.

התובענה וההודעה לא התבררו לגופן, לאחר שהצדדים הודיעו לכב' השופטת אילני ביום 11.9.07 כי הם הגיעו להסכמה לפיה התביעה וההודעה תידחנה ללא צו להוצאות. ההודעה האמורה הוגשה לאחר הסדר שהושג בין הצדדים באותה תביעה לפיו סולקה תביעתו של הניזוק בכך שהנתבעת שילמה לניזוק פיצויים בסכום של 270,000 ש"ח, בנוסף לתגמולים שמשלם לו המוסד בגין התאונה.

3.         בהעדר הכרעה בתביעת הניזוק באשר לאחריות בנזיקין, עלי להכריע בתובענה דנן בשאלה אם הנתבעת חבה בנזיקין כלפי הניזוק בגין התאונה, וכן בטענת רשלנות תורמת שהיה בידי הנתבעת להעלות כלפי הניזוק, לו התבררה תביעתו לגופה. כמו כן, עלי לדון בשאלה אם גם מעבידתו של הניזוק אחראית לתאונה וכיצד יש לחלק את נטל הפיצויים בין הנתבעת לבין המעביד. כמו כן עלי קבוע את היקף הנזק, שכן, לכל הדעות, המוסד אינו זכאי לשבב אליו סכום העולה על שיעור הנזק הכולל שנגרם לניזוק.

4.         הניזוק נשלח על ידי מעבידתו אל מפעלה של הנתבעת המצא באזור התעשייה ברמת חובב, כדי לטפל בתקלה טכנית במגוף שבאחד ממתקני הייצור שבמפעל. לצורך זה היה עליו לטפס למעלה, ולהגיע אל המגוף שהיה מותקן מעל מיכל גדול וגבוה. המפעל העמיד לרשותו של הניזוק סולם ארוך וצר, עשוי אלומיניום. הניזוק עלה למעלה, וכשהחל לרדת איבד את שיווי משקלו, הסולם נטה הצידה ונפל יחד עמו לארץ, אל רצפת הבטון שלמטה.

            בעבודתו כאמור נעזר הניזוק בעובד נוסף, אלכס גילוד ובטכנאי נוסף, יהודה נעים. נעים היה עובד של מיל, וגילוד הוא עובד של כימאגיס. שלושתם עלו באמצעות הסולם למעלה. תחילה ירד נעים, אחריו ירד הניזוק, וגילוד היה עדיין למעלה, מתעתד לרדת באמצעות הסולם אחרי הניזוק. נעים לא החזיק בסולם למטה, כדי לייצבו בעת ירידתו של הניזוק. גילוד לא החזיק בסולם, בהיותו למעלה. ירידתו של הניזוק בסולם נעשתה כאשר פניו מופנים קדימה, והמקרה קרה ממש בעת שהחל בירידה.

5.         הנתבעת היא מחזיקת המפעל. היא חבה חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיה, וחובת זהירות דומה בעיקרה כלפי עובדים המוזמנים אליה לצורך טיפול במתקני המפעל. היא בעלת הסולם; העבודה נעשתה על פי השיטה המקובלת על הנתבעת; הסולם לא התאים לתפקידו, שכן היה צר מדי מכדי להקנות לו יציבות בהתחשב באורכו. הוא לא היה ארוך דיו, כך שלא היה אפשר לייצבו כדרוש, ולא היה מותקן בבסיסו שלב מייצב כדי למנוע את תזוזתו הצידה בעת הירידה. למעלה, לא היה הסולם מיוצב כדרוש שכן הוא נשען, ככל הנראה, על המיכל המעוגל.

            יש לקבוע, לאור זה, כי הנתבעת אחראית כלפי הניזוק בנזיקין, מחמת רשלנותה בהנהגת שיטת עבודה בלתי בטוחה, בהעמידה לרשות הניזוק סולם שאינו מתאים למטרתו, וכן שילוחית למחדלו של גילוד בכך שהוא לא החזיק בסולם לייצבו למעלה. אחריות זאת עומדת בעינה אף שהניזוק לא היה בעת התאונה עובדה של הנתבעת.

6.         נעים תרם גם הוא לאירוע התאונה. הוא ירד ראשון למטה כשפניו קדימה בצורה בלתי בטוחה הגורעת מן היציבות של הסולם בעת הירידה. הוא לא החזיק בסולם למטה כדי לייצבו בעת שהניזוק ירד למטה, באמצעות הסולם, אחריו. בגין זה יש להטיל עליו אחריות בנזיקין, ובעקבות זאת, מוטלת אחריות בנזיקין בגין התאונה גם על מעבידתו של הניזוק.

7.         הניזוק התרשל גם הוא בגרימת התאונה. היה עליו לעמוד על כך כי יסופק לו סולם מתאים לתפקיד ולמשימה הנדרשת. הוא היה חייב להבין כי הירידה בסולם כשפניו מופנים קדימה תורמת תרומה של ממש לחוסר יציבותו של הסולם בעת הירידה ולאפשרות של נפילה. מדובר באדם מנוסה, משכיל ומבין, הנדסאי בעל תואר ראשון. יש לייחס לו, לאור זה, רשלנות תורמת המביאה בעקבותיה להפחתה הנדרשת בשיעור הפיצויים שהיו עשויים להיפסק לו, בתביעתו.

8.         בשוקלי, לאור כל הנ"ל, את מערך הגורמים שהביאו להתרחשות התאונה, ואת מעמדו ותפקידו של כל אחד מן המעורבים, נראה לי כי יהיה זה מתאים והוגן להעמיד את הרשלנות התורמת של הניזוק על שיעור של 25 אחוזים. את האחריות אחלק לפי יחס זה: 2/3 על הנתבעת כימאגיס. 1/3 על נעים ומעבידתו של הניזוק, שניהם יחדיו.

יוצא מזה, כי נטל ההשבה אל המוסד לא יעלה בשום מקרה על 75 אחוזים מהיקף הנזק כולו. ההשבה המתחייבת תחולק בין כימאגיס, שתישא לכל היותר ב- 50 אחוזים מן הנזק כולו. תביעת ההשבה נגד המעביד, אם בכלל ניתן לחזור אליו בתביעת השיבוב הנוכחית, עומדת על רבע מן הנזק כולו.

9.         המוסד יכול לחזור אל המזיק ולשבב ממנו את כספי התגמולים (בשלמותם או בחלקם) שהוא נאלץ לשלם עקב התאונה. הוא אינו יכול לחזור אל המעביד ואל עובדיו שכן, אלה ביטחו את עצמם כלפיו באמצעות תשלומי הביטוח הלאומי  ששילמו למוסד באופן שוטף.

            מכל האמור נובעת המסקנה כי לכל היותר יוכל המוסד לשבב, בתביעה דנן, סכום שלא יעלה על מחצית מהיקף הנזקים שנגרמו לניזוק, כפי שהיה בית המשפט הדן בתביעתו, פוסק לו. בהעדר קביעה כזו, עלי להעריכם על פי מצב הדברים שהצטייר לנגד עיני, על פי הראיות שהובאו. מראיות אלה למדתי, בעיקרו של דבר, שעל אף הנכות הגבוהה שנגרמה לניזוק בתאונה, הוא הצליח בצורה יוצאת מן הכלל, להשתקם, להמשיך ולהתקדם בעבודתו ובהשתכרותו, כך שראש הנזק העיקרי, הנוגע לכושר ההשתכרות ולהפסדי השתכרות, נראה בעיני קטן בהרבה מזה שהיה נצפה לצדדים בעת הדיון בתביעת הנזיקין של הניזוק, בשעתו.

10.        אנו מדברים בהנדסאי (להתרשמותי - ידען, בקיא ומנוסה כמהנדס) שהיה כבן 39 שנים בעת שנפגע בתאונת העבודה מיום 30.7.02. פגיעתו הייתה כולה בתחום האורטופדי. בתביעתו (כמפורט בחוות דעתו של ד"ר אגסי מיום 8.8.04) הוא טען לנכות בשיעור של 49.6% בגלל הפגיעות ברגל הימנית, בעיקר בברך וכן פגיעה נוספת בכף הרגל השמאלית ובעצב. כתב ד"ר אגסי כי הניזוק "לא חזר וגם לא יהיה מסוגל לחזור לעבודה הדורשת יציאה לשטח ולהסתפק בעבודה משרדית בלבד, מאחר וידוע, שפגיעות בברך ימין מסוג זה מחמירות במרוצת הזמן, יש מקום להפעלת תקנה 15(א) במלואה." מסקנה זו, כך התברר, לאור המציאות בתקופה שחלפה מאז, הוכחה כבלתי מבוססת. לעומת זאת, באותה תביעה העריך ד"ר אבן טוב כי הנכות הרפואית הכוללת עומדת על 34.2%.

רופאי המוסד לביטוח לאומי קבעו כי התאונה הותירה בניזוק נכות בשיעור של 42.4%: 20% לפי סעיף 49(2)ו שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 בגין הגבלת התנועות בפרקי כף הרגל עם דפורמציה או כאבים; 20% נכות לפי סעיף 48(2)ב בגלל אי יציבות אחורית וקדמית של הברך, וכן 10% נכות לפי סעיף 32(3)אII בגלל שיתוק חלקי ברגל. הוועדה הרפואית אף המליצה על הפעלת תקנה 15, אך הנתונים שבפני והתרשמותי מן הניזוק אינם מראים הצדקה להפעלת התקנה.

במקרה זה, כך יש לקבוע, הנכות הרפואית עולה בשיעורה על הגריעה בתפקודו של הניזוק בכושר השתכרותו ובמצבו לאחר התאונה.

11.        כפי שמפרט הניזוק בתביעתו, לאחר התאונה הוא נלקח לבית החולים סורוקה, באותו יום הוא הועבר לבית החולים שיבא בתל השומר. אובחנו שבר תוך מפרק בברך הימנית ושברים בעצם העקב השמאלי. היה צורך בשני ניתוחים, בגיבוס הרגליים ובריתוק לכסא גלגלים לתקופה ממושכת. הוא שוחרר מבית החולים ביום 19.8.02, אושפז משך כחודש וחצי במחלקה גריאטרית של מעון סיעודי לשם שיקום, אחר כך טופל בביתו משך 3 חודשים על ידי מטפלת סיעודית; נזקק גם לנסיעות לקופת חולים לצורך קבלת טיפול לניקוז לימפטי וכן לפיזיוטרפיה. אחר כך הוחלפו הגבסים ולבסוף הוסרו אחרי כ- 4 חודשים.